Melakhim I 4 – מלכים א ד‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַֽיְהִי֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מֶ֖לֶךְ עַל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃

And King Solomon was king over all of Israel.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה מַלְכָּא שְׁלֹמֹה מַלְכָּא עַל כָּל יִשְׂרָאֵל.

מלך על כל ישראל – משראו בחכמתו, שמחו כולם במלכותו.

King over all of Yisroel. When they observed his wisdom they all rejoiced in his kingship.⁠¹

1. And no one opposed him (Radak).

מלך על כל ישראל – משראו את חכמתו שמחו כולם במלכותו.

על כל ישראל – לפי שדוד אביו לא מלך בתחלת מלכותו על כל ישראל, אמר ששלמה מלך על כל ישראל, לא היה אדם מפקפק במלכותו כיון שראו בו חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט (מלכים א ג׳:כ״ח).

ויהי המלך שלמה – הטעם מלך על הלבבות כמו שהאריכו בזה הפילוסופ׳ ובפרט ארוסטו׳ במוסרו לאלכסנדר.

ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל – אחשוב שהרצון בזה שכלם שמחים בו ואין בלבם למרוד בו בשום פנים.

וצדוק ואביתר כהנים – ידמה כי אע״פ שגרש אותו מהיות כהן לי״י ואמר לו שילך ענתות הנה הוכרח לעבוד בעת היות צדוק בלתי ראוי לעבוד׳.

והנה אמר אחרי זה ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל, עם היות שכבר אמר ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד, ואמר גם כן והממלכה נכונה ביד שלמה, כדי להודיע ששלשה סבות עצומות התחברו בהמלכתו. האחת רצון דוד אביו שהמליכו בחייו, ועליה אמר אחרי זכרון המשיחה וההמלכה ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכון מלכותו מאד. והשנית מה שהרג את אויביו אדוניהו ויואב בן צרויה וגרש אביתר ושמעי, ועליה אמר אחרי זכרונם והממלכה נכונה ביד שלמה. והסבה השלישית היתה חכמתו האלהית אשר נתן לו אלהים, כי במה שהכיר העם והתפרסם אצלם מחכמתו המופלגת רצה העם כלו במלכותו, ועל הסבה הזאת אמר כאן ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל. ולמדנו מזה שלא היה ענינו כשאול שבתחלת מלכותו אנשי בליעל בזוהו בלבבם ואמרו מה יושיענו זה, וגם לא היה כדוד אביו שאחרי מות שאול מלך שבעה שנים על שבט יהודה בלבד ולא על ישראל, אמנם שלמה לא היה כן, כי בתחלת מלכותו מיד מלך על כל ישראל ולא הרים איש את ידו ואת רגלו נגדו. והנה עזרא לא זכר דבר מזה בדברי הימים, לפי שראה שהנסיון הזה היה הקטן שבדברים שעשה שלמה מורים על חכמתו וידיעתו האלהית. הנה אם כן באו שלשת הפסוקים במקומות ההם בזכרון מלכות שלמה של שלשת הסבות אשר זכרתי, שהם מירושת אביו ובכח זרועו ומפאת חכמתו:

על כל ישראל – רוצה לומר: מעתה קבלוהו כולם באהבה, בראותם בחכמתו.

השאלות:

למה אמר שלישית שהיה מלך על כל ישראל שכבר הזכיר ב״פ שהממלכה נכונה בידו.

ויהי המלך שלמה מלך על כל ישראל כבר אמר זה למעלה שני פעמים, וכתב מהרי״א שבא להודיע ששלש סבות התחברו בהמלכתו,

א. רצון אביו שהמליכו בחייו, ועז״א אחרי זכרון המשיחה ושלמה ישב על כסא אביו ותכון מלכותו מאד,

ב. מה שהרג את אויביו, ועז״א שם והממלכה נכונה ביד שלמה,

ג. מה שנתן לו אלהים חכמה ובינה שעי״ז רצו כל העם במלכותו, וז״ש פה שהיה מלך על כל ישראל, ר״ל לא כשאול שבתחלת מלכותו בני בליעל בזוהו ולא כדוד שמלך שבע שנים על יהודה לבד, כי תיכף מלך על כל ישראל ואין פוצה פה ומצפצף.

בני שישא – בשמואל ב סוף סימן כ׳ קוראו שוא וכתיב שיא ובדברי הימים א י״ח:י״ז קוראו שושא. כל החילופים האלו ודומיהם נהיו אחר שלקחו להם הסופרים מכתב אשורי שבשומרוני אין אותיות ו״ו ויו״ד דומות זו לזו.

משראו בחכמתו, שמחו העם¹ וקיבלוהו באהבה² ובלא רצון למרוד³, וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כבר בתחילת מלכותו מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל להבדיל משאול⁴ ומדוד אביו שתחילת מלכותם לא היתה על כל העם⁵: ס

1. רש״י.

2. מצודת דוד.

3. רלב״ג.

4. מלבי״ם.

5. רד״ק, מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וְאֵ֥לֶּה הַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁר⁠־ל֑וֹ עֲזַרְיָ֥הוּ בֶן⁠־צָד֖וֹק הַכֹּהֵֽן׃

And these were the officers whom he had: Azariah the son of Zadok, the priest;

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאִלֵין רַבְרְבַיָא דִי לֵיהּ עֲזַרְיָהוּ בַר צָדוֹק כַּהֲנָא.

עזריהו בן צדוק – לא כתב על מי מנוהו, ואם צדוק זה צדוק הכהן בן אחיטוב שהיה עם דוד שמשחו אותו לכהן עם שלמה, הנה עזריהו בן בנו היה, כי אחימעץ היה בן צדוק ועזריה בן אחימעץ.

(ב-ג) ואלה השרים וגומר. ספר הכתוב שעשה שלמה הכנה אחרת להתמדת מלכותו וקיומו, במה שסדר ביתו ומשרתיו באופן שלם להקל מעליו עול ההנהגה. וזכר ראשונה השרים אשר היו לו, והם היו הממונים על הענינים התמידיים להנהגתו והנהגת עמו וכבוד המלכות, כי היה בלתי אפשר שיעשה המלך בעצמו הדברים החלקיים ההם כלם.

ואמר עזריהו בן צדוק הכהן, והקשה ה״ר דוד קמחי שלא זכר כאן הכתוב על מה מנה אותו? והקשה עוד באמרו בן צדוק? כי אם היה צדוק זה בן אחיטוב שמשחוהו עם שלמה לכהן גדול, כמו שנזכר בדברי הימים (ד״ה כ״ט כ״ב), והנה עזריהו בן בנו היה, כי עזריהו היה בן אחימעץ שהיה בן צדוק, ולא השיב החכם לשתי הספקות האלה כלל ושאר המפרשים לא התעוררו אליהם. והנראה אלי שהיה עזרי׳ בן אחימעץ בן צדוק הנזכר, וקראו בן צדוק לפי שבני הבנים הרי הם כבנים, כמו שכתב רש״י ז״ל בפי׳ התורה, (בראשית כ׳ י״ב) ואולי צדוק הזקן גדל את עזריהו בביתו והיה לו לבן, ובעבור זה יחסו אליו ולא אל אחימעץ אביו, והוא היה בחור וטוב ומנה אותו המלך בתוך השרים. ומנויו אחשוב שהיה סופר המלך עם אליחרף ואחיה בני שישא, והיו שלשתם סופרים, ויהיה אם כן שעור הכתוב עזריהו בן צדוק ואליחרף ואחיה בני שישא כלם שלשה היו סופרים, ויחסר וי״ו השמוש שהיה ראוי שיאמר ואליחרף, כי כן דרך הכתוב בשמות (שמות א׳ ב׳) ראובן שמעון לוי, (חבקוק ג׳ י״א) שמש ירח, ודומיהם. וידמה שהיה אחד מהם סופר בענין המשפט והדינים והאחר היה סופר המס וממון המלך ועניני נכסיו, והשלישי היה סופר דברי הימים וכתבי המלך. ורש״י כתב שהיו הסופרים כלם כותבים דברי הימים, ואשר כתבתי אני הוא יותר נכון, לפי ששלשת מיני הסופרים אשר זכרתי היו צריכים שמה, כ״ש בהיות העם כבד מאד יצטרך לסופרים רבים. עוד ספר שיהושפט בן אחילוד היה המזכיר, ורש״י פירש שהיה מזכיר איזה משפט בא ראשון לפני המלך כדי שיפסוק אותו ראשון, וגם זה מורה שמהסופרים אשר זכר היו קצתם בדבר המשפט, ויותר נכון הוא שיהיה כותב הוא דברי הימים וזכרונם ולכן יקרא מזכיר. ולדעתי היה המזכיר הוא הממונה לזכור לפני המלך והשופטים עניני המלך ונכסיו והדברים הראויים אליו כפי הדין, והיה דורש תמיד זכותו להרויח ממונו, וגם היום הזה נמשך המנהג שיהיה תמיד בבית המלכים איש אחד ממונה על זה ויקראוהו בלשון אדום פרוקוראטו״ר פישקא״ל:

הכהן – אולי העמידו למשוח מלחמה, תחת צדוק שהועמד לכהן גדול, ואף שדוד העמיד את עירא להיות במקום צדוק כמו שנאמר בשמואל ב (שמואל ב כ׳:כ״ו), אולי מת עירא עד לא הועמד.

(ב-ג) עזריהו בן צדוק ר״ל בן בנו, כי הי׳ בן אחימעץ בן צדוק, ולא פי׳ על מה נתמנה ומהרי״א פי׳ שמוסב למטה עזריה אליחורף ואחיה סופרים, רש״י פי׳ כותבים דברי הימים, וכן היו כותבים כל דברי המלך ומשפטיו המזכיר איזה דין בא ראשון, ומהרי״א כ׳ כותב ספר הזכרונות.

וְאֵלֶּה הַשָּׂרִים אֲשֶׁר היו לוֹ, עֲזַרְיָהוּ בֶן – נכדו של צָדוֹק¹ הַכֹּהֵן²: ס

1. בנו של אחימעץ בן צדוק היה, רד״ק, מלבי״ם.

2. אשר ככל הנראה מונה לכהן משוח מלחמה, מצודת דוד.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ג) אֱלִיחֹ֧רֶף וַאֲחִיָּ֛ה בְּנֵ֥י שִׁישָׁ֖א סֹפְרִ֑ים יְהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן⁠־אֲחִיל֖וּד הַמַּזְכִּֽיר׃

Elihoreph and Ahijah, the sons of Shisha, scribes; Jehoshaphat the son of Ahilud, the recorder;

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

אֱלִיחוֹרֶף וַאֲחִיָה בְּנֵי שִׁישָׁא סַפְרַיָא יְהוֹשָׁפָט בַּר אֲחִילוּד מְמַנָא עַל דָכְרָנַיָא.

סופרים – לכתוב דברי הימים.

המזכיר – איזה משפט בא לפניו ראשון, שיפסקנו ראשון. כך שמעתי.

Scribes. To write the [king's] chronicles.

The secretary. [To record] which legal case came before him first that he might rule on it first.⁠¹ Thus have I heard.

1. I.e., he was a court administrator.

בני שישא סופרים – לפי שאין לך מלך שאין באין לפניו דברים הרבה שצריכין זכרון שכל מי שבאין לפניו דברים הרבה אי אפשר לו שלא ישכח דבר זה מפני דבר זה, לפיכך צריך סופרים לכותבם, וקורין אותו ספר הזכרונות כעיניין שנא׳ ויאמר להביא את ספר הזכרונות דברי הימים (אסתר ו׳:א׳).

המזכיר – איזה משפט בא לפניו ראשון שיפסקנו ראשון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

המזכיר – ממונה על ספר הזכרונות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא סֹפְרִים לכתוב דברי הימים¹, יְהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר – הממונה על סדר המתדיינים למשפט²:

1. רש״י. ובתלמוד (סוכה נג.) מסופר שפעם אחת פגש שלמה המלך את מלאך המוות וראהו עצוב, וככשאלו על כך השיב שנתבקש לקחת לשמים את שני הסופרים הללו, מסרם שלמה לשדים שיביאום במהרה לפתח העיר לוז שאין בה שליטה למלאך המות, וכשהגיעו לפתח העיר מתו, למחרת פגש שלמה את מלאך המות שמח, לשאלתו השיב מלאך המות שהוא שמח מפני שנתבקש לקחתם מהמקום אליו הם נשלחו, אמר שלמה המלך ״רגליו של אדם ערבים לו ולמקום שבו הוא מתבקש הם מביאים אותו״.

2. רש״י, מלבי״ם. וי״א ממונה על ספר הזכרונות, מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ד) וּבְנָיָ֥הוּ בֶן⁠־יְהוֹיָדָ֖ע עַל⁠־הַצָּבָ֑א וְצָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִֽים׃

and Benaiah the son of Jehoiada was over the army; and Zadok and Abiathar were priests;

תרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּבְנָיָהוּ בַר יְהוֹיָדָע מְמַנָא עַל חֵילָא וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כַּהֲנַיָא.

וצדוק ואביתר כהנים – אילו מבני אלעזר, ואין זה אביתר שנטה לו אחרי אדוניה שהרי כבר גירשו שלמה מהיות כהן והוא היה מבני עלי ועלי מבניו של איתמר היה.

וצדוק ואביתר כהנים – היו שרי הכהונה, ואם זה אביתר הוא אביתר בן אחימעץ תמה הוא, כי הנה שלמה גרשהו מהיות כהן גדול ואמר לו: ענתות לך על שדיך (מלכים א ב׳:כ״ו), אלא מן הדומה כי כהן אחר היה שמו אביתר.

וצדוק ואביתר כהנים – יש לתמוה, והרי כבר גרש אביתר ואמר לו ענתות לך על שדך, והיאך מונה אותו עכשיו עם צדוק, ועוד בימי דוד כך כתוב: וצדוק ואביתר כהנים.

וצדוק ואביתר כהנים – ולפנים כתיב ויגרש שלמה את אביתר (מלכים א ב׳:כ״ז), וכן ואת צדוק הכהן וגו׳ תחת אביתר (מלכים א ב׳:ל״ה), א״כ הטעם בזה אך לא במדרגה אחת אבל היה אביתר נספח לצדוק כמו שגזר השם לעלי, ולכן יצדק אמרנו שאביתר לא היה כהן ויצדק אמרנו שהיה כהן ומי שהוא בקי בהגיון יודע סוד זה הסוד, ובאור זה הכלל אוצר י״י יבוא.

התשיעי הוא להודיע שהכהן גדול ששמש בכהונה גדולה לא תסור הגדולה ממנו כל ימיו ר״ל שהוא כל ימיו במדרגת כהן גדול אף על פי שיש שם כהן גדול אחר ולזה אמר צדוק ואביתר כהנים אף על פי שגרש אביתר מהיות כהן לי״י כמו שקדם.

עוד זכר שהיה בניהו בן יהוידע על הצבא, ירצה שהיה ממונה על הצבא, והם הגבורים אשר למלך להיותו להם קצין שוטר ומושל כמו שהיה יואב שר הצבא בימי דוד. ואמרו עוד וצדוק ואביתר כהנים, פירוש שהיו שניהם שרי כהונה והם כהנים גדולים. וכתב ה״ר דוד קמחי שהיה זה אביתר אחר, כי הנזכר למעלה כבר ספר ששלמה גרשו מהיות כהן ליי׳. וה״ר לוי בן גרשום כתב שהיה זה אביתר עצמו הנזכר, כי עם היותו מגורש מהכהונה הגדולה, הנה היה מוכן לעבוד בעת הצורך כשימצא צדוק בלתי ראוי לעבודה, כי אחר שאביתר שימש ימים רבים בכהונה גדולה היה בלתי אפשר שתסור ממנו כל ימיו, ולזה היו שניהם אביתר וצדוק כהנים גדולים והיה המלך נותן מתנותיו למי שירצה מהם, ומזאת הבחינה היו שניהם נקראים כהני המלך וכהנים גדולים והוא הנכון:

כהנים – צדוק כהן גדול, ואביתר סגן, כמו שנאמר בשמואל ב (שמואל ב כ׳:כ״ה).

וצדוק ואביתר כהנים – פי׳ הרד״ק שהיה אביתר אחר, והרלב״ג כתב שאף שנתגרש היה משמש בכ״ג בעת שלא היה צדוק ראוי.

וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע עַל הַצָּבָא, וְצָדוֹק כהן גדול¹ וְאֶבְיָתָר סגנו² שניהם כֹּהֲנִים – היו שרי הכהונה³:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד. ואע״פ שגירשו לענתות, הוכרח לעבוד כאשר צדוק לא היה ראוי לעבודה, רלב״ג. וי״א שזה היה כהן אחר בשם אביתר, רד״ק.

3. רד״ק.

תרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ה) וַעֲזַרְיָ֥הוּ בֶן⁠־נָתָ֖ן עַל⁠־הַנִּצָּבִ֑ים וְזָב֧וּד בֶּן⁠־נָתָ֛ן כֹּהֵ֖ן רֵעֶ֥ה הַמֶּֽלֶךְ׃

and Azariah the son of Nathan was over the deputies; and Zabud the son of Nathan was a minister, the king's companion;

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַעֲזַרְיָהוּ בַר נָתָן מְמַנָא עַל אִסְטַרְטִיגַיָא וְזָבוּד בַּר נָתָן רַבָּא שׁוֹשְׁבִינָא דְמַלְכָּא.

על הנצבים – שנים עשר נציבים היו לכלכל את המלך ואת ביתו (מלכים א ד׳:ז׳).

Over the officers. He had twelve officers to provide sustenance for the king and his household.

על הניצבים – שנים עשר פקידים שהיו לכלכל את המלך ואת ביתו (מלכים א ד׳:ז׳).

וזבוד בן נתן הכהן רעה המלך – תרג׳ שושבינא.

על הנצבים – ממונה על שנים עשר נציבים שזוכר.

רעה המלך – שושבינא דמלכא, שהיה עמו תמיד.

רֵעֵה המלך – הוא לקוח מן רעה.

על הנצבים – כמו הנציבים והרצון בו השרים.

ואמרו ועזריהו בן נתן על הנצבים, ר״ל שהיה ממונה על השנים עשר נציבים שיזכור אחר זה שהיו מכלכלים את המלך, והיה מנויו של זה להכריחם כלם שכל אחד מהם יעבוד עבודתו המוטלת עליו בזמן מוגבל. ואמרו וזבוד בן נתן כהן רעה המלך, רצה בשם כהן נכבד וגדול, כמו (שמואל ב ח׳ י״א) ובני דוד כהנים היו, ואולי היה הוא כהן במשפחתו ובית אביו והיה רעה המלך לפי שהיה תמיד עמו, וכמו שתרגם יונתן שושבינא דמלכא, כי היה מנהג המלכים כן לשבת אצלם תמיד איש ישתעשעו עמו ויאכל עמהם כדי לשמחם ולדבר על לבם ולגלות אליהם המלכים בטח מצפוני לבותם, וגם היום הזה ינהגו כן מלכי צרפת ונקרא בלשונם רעה המלך מיניו״ן:

הנצבים – הממונים, כמו: נציב פלשתים (שמואל א י״ג:ג׳).

על הנצבים – היה ממונה על שנים עשר נציבים האמורים בענין, אשר הועמדו לכלכל את המלך כל אחד בחדשו.

רעה המלך – ישב עמו בתמידות, להשתעשע עמו.

כהן – מאחר שלא כתב הכהן בה״א הידיעה י״ל שכונתו שר וחשוב כמו ובני דוד כהנים היו (שמואל ב ח׳:י״ח).

וַעֲזַרְיָהוּ בֶן נָתָן היה ממונה¹ עַל הַנִּצָּבִים – הנציבים² שהיו ממונים³ לכלכלת המלך וביתו⁴ וְזָבוּד בֶּן נָתָן היה כֹּהֵן רֵעֶה – שושבין⁵ הַמֶּלֶךְ היושב עימו בתמידות להשתעשע עמו⁶:

1. מצודת דוד.

2. רלב״ג.

3. מצודת ציון.

4. רש״י. אלה הניצבים האמורים בפסוק ז׳ להלן, רד״ק.

5. תרגום. שהיה עימו תמיד, רד״ק.

6. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וַאֲחִישָׁ֖ר עַל⁠־הַבָּ֑יִת וַאֲדֹנִירָ֥ם בֶּן⁠־עַבְדָּ֖א עַל⁠־הַמַּֽס׃

and Ahishar was in charge of the household; and Adoniram the son of Abda was over the levy.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַאֲחִישָׁר מְמַנָא עַל בֵּיתָא וַאֲדֹנִירָם בַּר עַבְרָא מְמַנָא עַל מַסְקֵי מִסִין.

על המס – שהעלה על ישראל, כמה שנאמר: ויעל המלך שלמה מס (מלכים א ה׳:כ״ז).

The tax commissioner. Which he [Shelomo] had raised on [Bnei] Yisroel, as it is stated, "And Shelomo haMelech raised a tax.⁠"¹

1. Below 5:27.

על המס – שהעלה על ישראל כמה שנא׳ ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל (מלכים א ה׳:כ״ז).

ואדונירם – זהו אדורם הנזכר למעלה בדוד, וכן נזכר עם רחבעם אדורם.

על המס – כמו שאומר למטה: ויהי המס שלשים אלף איש (מלכים א ה׳:כ״ז).

ואחישר על הבית – ידמה שהוא היה ממונ׳ להשגיח בדברי בית המלך בכל מה שיצטרך שם.

ואדנירם בן עבדא על המס – הוא היה ממונה שהיו פורעים ישראל ויתר העמים שהיו למס לשלמה.

ואמר ואחישר על הבית, ירצה שהיה ממונה לשרת את המלך בכל עניני ביתו ולהנהיגם כפי הראוי לעבודת המלך, מטה ושלחן וכסא ומנורה ושאר הדברים, וגם היום יש המנוי הזה בבתי מלכי אדום, ונקרא בלשונם בארץ ספרד מאיו״ר דומ״ו. עוד ספר שהיה אדונירם בן עבדא על המס, ר״ל שהיה גובה המס שהיה מעלה המלך על הנכנעים אל משמעתו, ונכלל בזה המס האנשים אשר העלה לבנין הבית, כמו שאמר שם ויהי המס שלשים אלף איש. או אולי היה אדונירם המחלק המס על הארצות ומודיע כמה יפרע כל אחד מהם, הנה אם כן זכר בזה הממונים על עבודת המלך והנהגת ביתו ועמו:

על הבית – כל צרכי הבית היו נעשים על פיו.

על המס – הוא המס האמור למטה: ויהי המס שלשים אלף איש (מלכים א ה׳:כ״ז).

(ו-יט) ולשלמה שנים עשר נצבים – טרם שיספר גודל שולחנו של המלך וכבד משאו כי רבה מאד, יקדים:

א. כי ערך הדבר בחכמה באופן שלא יכביד על בני מדינתו, הנה חלק את ארצו לשנים עשר חלקים כנגד י״ב חדש, באופן שכל חלק יפרנס את המלך ויכלכל שולחנו חדש ימים, ומינה נציבים שיתעסקו בזה, באופן שכל אחד היה מכין כל השנה לחם לחדש אחד, ובזה הוקל הדבר מן הכלל באשר נחו ממשאם אחד עשר חדש.

על המס – לבחור מן העם ע״י גורל או על פי משפט ודת מספר קצוב מדי שנה בשנה או מדי חודש בחודש לעבוד עבודת המלך, ואנשי הצבא (רגלי ופרשים) לא ידענו בהם אם היו קבועים במעמדם ומקבלים שכר מן המלך, או עובדים עבודת אדמתם ומתחנכים לתפוש כלי מלחמה להאסף לעת הצורך ורק שריהם מקבלים שכר, או כולם או שריהם קבלו קרקעות בתנאי שילחמו מלחמות המלך, והראשון נראה יותר (שמואל א ח׳).

וַאֲחִישָׁר היה ממונה להשגיח¹ עַל הַבָּיִת – ארמון המלך וכל צרכי הבית נעשו על פיו², וַאֲדֹנִירָם³ בֶּן עַבְדָּא היה ממונה עַל הַמַּס שהטיל שלמה על ישראל⁴ ועל יתר העמים⁵:

1. רלב״ג.

2. מצודת דוד.

3. נקרא גם אדורם, רד״ק.

4. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. וראה להלן בפרק ה׳ פס׳ כז.

5. רלב״ג.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ז) וְלִשְׁלֹמֹ֞ה שְׁנֵים⁠־עָשָׂ֤ר נִצָּבִים֙ עַל⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִלְכְּל֥וּ^א אֶת⁠־הַמֶּ֖לֶךְ וְאֶת⁠־בֵּית֑וֹ חֹ֧דֶשׁ בַּשָּׁנָ֛ה יִהְיֶ֥ה עַל⁠־[הָאֶחָ֖ד] (אחד) לְכַלְכֵּֽל׃

And Solomon had twelve deputies over all of Israel who provided food for the king and his household; each man had to make provision for a month in the year.

א. וְכִלְכְּל֥וּ =ל,ק ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• א!=וְכִלְּכְּל֥וּ (למ״ד דגושה)

תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְלִשְׁלֹמֹה תְּרֵי עֲסַר אִסְטַרְטִיגַיָא מְמַנָן עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וּמְסוֹבְרִין יַת מַלְכָּא וְיַת אֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ יַרְחָא בְּשַׁתָּא מָטֵי לְחָד לְסוֹבָרָא.

וכלכלו את המלך – כל סעודתו, ומאכל הסוסים, וכל צרכי הוצאה.

And they provided sustenance for the king. All his meals, and food of the horses and all expenditures for his necessities.⁠¹

1. See I Shemuel 8:11-18. There it describes that the king had a right to demand all these things. Shemuel had told the people the king's rights before he anointed Shaul.

שנים עשר נצבים על כל ישראל – רוצה לומר: שהיו על כל ישראל לגבות מהם זה המס והיה יודע כל אחד מהם החלק מישראל אשר בגורלו לפרנס המלך וביתו בחדשו בדרך שיפרנסוהו כלם כל השנה.

העשירי הוא להודיע שיש למלך להעלות מס על עמו לכלכל אותו וביתו ולזה ספר שכבר היה לשלמה שנים עשר שרים ממונים על כל ישראל היה תחת מנוי כל אחד מהם חלק מה מישראל וכל אחד מהם היה מכלכל את המלך ואת ביתו חדש אחד לכל המצטרך לא יעדרו דבר וגם השעורים והתבן היו מביאים לסוסים ולרכש עם רבויים ורבוי המצטרך לבית המלך לכלכל אותו ובזה למדנו מזה הספור שיש למלך לקחת בדרך מס מישראל אנשים לצורך בנין בית הש״י וביתו ולזה ספר שכבר העלה שלמה מס מישראל שלשים אלף וישלחם לבנונה וכבר נתבאר זה גם כן מדברי שמואל בהודיעו את משפט המלוכה.

עוד ספר שהיו לו ממוני׳ אחרים בכל הארץ לכלכל בית המלך וקראם הכתוב נציבים, לפי שהיו מתיצבים תמיד בארצות מנוים לעשו׳ מלאכתם, כי ראה להטיל פרנסת בית המלכות חדש אחד לשבט כדי שיהיה סובב כל השבטים בשנה אחת, כמו שהחמה סובבת כל י״ב מזלות בזה האופן עצמו, והממונים לזה קרא נציבים. והמפרשים כתבו שהיו אלו גובים המס בארצות ומכלכלים את המלך ואת ביתו, ואין הכתוב מעיד על זה. והיה ענין הנציבים האלה וצורכם, לפי ששלמה הגדיל כבוד המלכות עד למעלה, והיו לו כמו שיזכור פרשים רבים וסוסים הרבה, והיו האנשים כלם אוכלים על שלחנו והסוסים באורותיו, ומלבד זה להיותו מושל בעמים רבים אליו גוים יבואו מאפסי ארץ, מהם מגישים מנחה לפניו ומהם לשמוע את חכמתו, ובעבור זה היה תמיד רבוי אנשים ועם כלשונו הולכים אחרי המלך, וכדי שלא יכבדו מזונותיו על הארץ אשר ישב בה ולא יתיקרו המזונות בשער ולא יחסר דבר לכל מי שיצטרך אליו ולבאים ושבים, התחכם שלמה לסדר בכל הארץ נציבים שהיו קונים מממון המלך המזונות והדברים הצריכים לבית המלך בכמות גדול מספיק, והיו שולחים אותם המזונות אל המקום אשר היה המלך יושב בו, והיה כל נציב מהם מכלכל אותו בחדש ידוע מהשנה, באופן שהמלך לא היה חסר דבר בכל מקום אשר יזכיר שמו מבלי יוקר השער איש לפי אכלו לקטו, וכמו שאמר והשעורים והתבן לסוסים ולרכש יבאו אל המקום אשר יהיה שם איש כמשפטו. והיו הנציבים האלה ממונים על מחוזות ידועים מהארץ, באופן שלא תכבד העבודה כלה על ארץ אחת, אבל מכל מחוז יוקח מזון לחדש אחד ולא עוד. ואולי שלמה היה מנהגו תמיד לשבת זמן הקיץ במחוז אחד נאות אליו ובחורף במחוז אחר ראוי לשבת בו, וכן באביב ובסתיו, וכפי המחוז אשר היה יושב עליו היה כל אחד מהנציבים מביאים המזונות לבית המלך, ואם שלמה היה יושב תמיד בירושלם שמה היו מביאים המזונות. סוף דבר שכל נציב מהם היה יודע החדש המוטל עליו מזונותיו, והיה קונה אותם בחדשי השנה בזמן התבואות והיו מביאים אותם בזמן היותר נאות ועם מעוט ההוצאה כל מה שאפשר, באופן שבחדשו ימצא המלך המזונות כלם סביבו, והיה כל זה כדי שהמלך ועבדיו לא יהיו אוכלים ושותים משער העיר אשר המלך יושב בה, כי אם מאשר היו מביאים אליהם מחוץ, ועם זה הסדור היו המזונות תמיד בזול גדול במקום ישיבת המלך למאכל האנשים הבאים אליו והולכים אחריו שאינם עבדיו ולא אנשי ביתו, לפי שהמלך וביתו היו אוכלים מחוץ. והודיע הכתוב שלא היה כל אחד מהנציבים האלה ממונה על שבט אחד, אבל כפי עלוי וטוב הנחלות ורוב תבואותיהם עשו שנים עשר חלקים בכל ארץ ישראל והיו הנציבים ממונים עליהם:

על אחד – האחד קרי.

וכלכלו – ענין הספקת הצורך, כמו: והוא כלכל את המלך (שמואל ב י״ט:ל״ג).

על כל ישראל – המה היו ממונים על כל ישראל, לקחת מהם די צורך פרנסת בית המלך, וכל אחד כלכל חדש בשנה, וגבה מבני אנשי המחוז אשר הועמד עליו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

על כל ישראל – נחלקה הארץ לי״ב חלקים לפי תבואותיה וכל חלק וחלק הוטל עליו החוב לכלכל את המלך חנם לחודש אחד, והנצבים היו לוקחים מעשר מתבואות הארץ ומן הבהמה כפי הנראה להם ומכלכלים בו או בחילופיו את המלך.

וְלִשְׁלֹמֹה היו שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים שהיו ממונים יחדיו עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, כל אחד לפי מחוזו¹, לגבות מהם את פרנסת בית המלך² וְכִלְכְּלוּ – וסיפקו אֶת צרכי³ סעודות המלך ומאכל סוסי⁴ הַמֶּלֶךְ וְאֶת כל הוצאות⁵ בֵּיתוֹ, וכדי להקל על העם⁶ חילקם⁷ כך שרק חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל הָאֶחָד (אחד כתיב) – על כל אחד מן הנציבים הללו לְכַלְכֵּל לפי תורו ומחוזו⁸: ס

1. רלב״ג, מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת ציון.

4. רש״י.

5. רש״י.

6. מלבי״ם.

7. מצודת דוד.

8. ובכך להקל על העם, מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״ירלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ח) וְאֵ֣לֶּה שְׁמוֹתָ֔ם בֶּן⁠־ח֖וּר בְּהַ֥ר אֶפְרָֽיִם׃

And these are their names: The son of Hur, in the hill-country of Ephraim;

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאִלֵין שְׁמָהַתְהוֹן בַּר חוּר בְּטוּרָא דְבֵית אֶפְרָיִם.

ואלה שמותם – אלה שמות שנים עשר נציבים (מלכים א ד׳:ז׳). לא היה ממונה כל אחד על שבט אחד, אלא לפי עלוי הנחלות שעשו שנים עשר חלקים בכל ארץ ישראל, וגבו המס בשוה.

בן חור – זה והאחרים שלא זכרם בשמם אלא בשם אבותם לפי שהיו נודעים בשם אבותם יותר משמותם, לפיכך לא חשש להזכיר שמם.

(ח-יח) והנה ייחס קצתם בשמם וקצתם בשם אביהם, להיותם נכרים מפאת אבותיהם יותר מפאת עצמם וזכר בכל אחד מהם הארץ הנפקדת אצלו. והנה אמר בשנים מהם שנשאו בנות שלמה לנשים, ואין הכוונה שהיו כבר נשואות עמהם בשעת המנוי הזה, כי הנה זה היה בתחלת מלכות שלמה ולא היו לו עדיין בנים ולא בנות להנשא, אבל זכרו הכתוב כאן לפי שנשאו אותן אחרי כן:

ואלה שמותם – של הנצבים.

בן חור – כל אלו הנזכרים בשם אביהם, לא היו ידועים מעצמם כי אם בשם אביהם.

בהר אפרים – היה ממונה בהר אפרים, לקחת מהם לכלכל את המלך בחדשו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם של הנציבים¹ שהיו ממונים לפי נחלות², הראשון: בֶּן חוּר ממונה³ בְּהַר אֶפְרָיִם: ס

1. מצודת דוד. וכל אלו שנקראו בשם אביהם לא היו ידועים מעצמם כי אם בשם אביהם, רד״ק, מצודת דוד.

2. רד״ק.

3. מצודת דוד.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ט) בֶּן⁠־דֶּ֛קֶר בְּמָקַ֥ץ וּבְשַׁעַלְבִ֖ים וּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ וְאֵיל֖וֹן בֵּ֥ית חָנָֽן׃

the son of Deker, in Makaz, and in Shaalbim, and Beth-shemesh, and Elon-beth-hanan;

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

בַּר דֶקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעֲלַבִים וּבֵית שָׁמֶשׁ וְאֵלוֹן דְמִבֵּית חָנָן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

בן דקר במקץ – ברוב הספרים המ״ם קמוצה והקו״ף פתוחה ובמדוייקים כ״י ודפוסים ישנים מלעיל הטעם במ״ם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

במקץ וגו׳ – בית שמש היתה בנחלת יהודה ושאר הערים בנחלת דן.

השני: בֶּן דֶּקֶר ממונה בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים וּבֵית שָׁמֶשׁ וְאֵילוֹן בֵּית חָנָן: ס

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) בֶּן⁠־חֶ֖סֶד בָּאֲרֻבּ֑וֹת ל֥וֹ שֹׂכֹ֖ה וְכׇל⁠־אֶ֥רֶץ חֵֽפֶר׃

the son of Hesed, in Arubboth; he was in charge of Socoh and all the land of Hepher;

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

בַּר חֶסֶד בַּאֲרֻבּוֹת דִילֵיהּ סוֹכוֹ וְכָל אֲרַע חֵפֶר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

לו שוכה – רוצה לומר: גם על שוכה היה ממונה, לקחת מהם לצורך פרנסת בית המלך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

בארבות וגו׳ – מקומות בנחלת יהודה.

השלישי: בֶּן חֶסֶד ממונה בָּאֲרֻבּוֹת והיה לוֹ גם המינוי על¹ שֹׂכֹה וְכָל אֶרֶץ חֵפֶר: ס

1. מצודת דוד.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יא) בֶּן⁠־אֲבִינָדָ֖ב כׇּל⁠־נָ֣פַת דֹּ֑אר טָפַת֙ בַּת⁠־שְׁלֹמֹ֔ה הָ֥יְתָה לּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃

the son of Abinadab, in all the region of Dor; he had Taphath the daughter of Solomon as a wife;

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

בַּר אֲבִינָדָב כָּל פִּלְכֵי דֹאר טָפַת בַּת שְׁלֹמֹה הֲוַת לֵיהּ לְאִתּוּ.

נפת דאר – פלכי דאר.

Nofas-dor. [Targum Yonatan rendered,] the district [פלך] of Dor.

נפת דאר – תרג׳ פילכי דור.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

נפת דאר – מחוז דאר, וכן: שלשת הנפת (יהושע י״ז:י״א).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

דאר – בנחלת מנשה (יהושע י״ז:י״א).

הרביעי: בֶּן אֲבִינָדָב ממונה על כָּל נָפַת מחוז¹ דֹּאר והיה חתן המלך שכן טָפַת בַּת שְׁלֹמֹה הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה: ס

1. מצודת ציון.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) בַּֽעֲנָא֙ בֶּן⁠־אֲחִיל֔וּד תַּעְנַ֖ךְ וּמְגִדּ֑וֹ וְכׇל⁠־בֵּ֣ית שְׁאָ֡ן אֲשֶׁר֩ אֵ֨צֶל צָרְתַ֜נָה מִתַּ֣חַת לְיִזְרְעֶ֗אל מִבֵּ֤ית שְׁאָן֙ עַ֚ד אָבֵ֣ל מְחוֹלָ֔ה עַ֖ד מֵעֵ֥בֶר לְיׇקְמְעָֽם^א׃

Baana the son of Ahilud, in Taanach and Megiddo, and all Beth-shean which is beside Zarethan, beneath Jezreel, from Beth-shean to Abel-meholah, as far as beyond Jokmeam;

א. לְיׇקְמְעָֽם א=לְיָקְמֳעָֽם (חטף קמץ)

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

בַּעֲנָא בַּר אֲחִילוּד תַּעֲנָךְ וּמְגִידוֹ וְכָל בֵּית שְׁאָן דִי בִסְטַר צָרְתָנָה מִלְרַע לְיִזְרְעֶאל מִבֵּית שְׁאָן עַד מֵישַׁר מְחוֹלָה עַד מֵעִבַּר לְיָקְמְעָם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

תענך ומגדו – בס״ס הע׳ בשו״א לבדו כמ״ש ביהושע י״ב.

אשר אצל צרחנה – במקצת ספרים הצד״י במאריך ומקצתן בפתח ועיין מ״ש ביהושע ג׳.

מעבר – מצד.

עד אבל וגו׳ – רוצה לומר: מהעבר מזה עד אבל מחולה, ומזה עד מעבר ליקמעם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

תענך ומגדו וגו׳ – ערים בנחלת מנשה יששכר ואפרים, עיין ביהושע בחלוקת הארץ.

החמישי: בַּעֲנָא בֶּן אֲחִילוּד ממונה על תַּעְנַךְ וּמְגִדּוֹ וְכָל בֵּית שְׁאָן אֲשֶׁר אֵצֶל – ליד צָרְתַנָה מִתַּחַת לְיִזְרְעֶאל, מִבֵּית שְׁאָן עַד אָבֵל מְחוֹלָה מצד אחד, ומהצד השני¹ עַד מֵעֵבֶר – מצד² לְיָקְמֳעָם: ס

1. מצודת דוד.

2. מצודת ציון.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יג) בֶּן⁠־גֶּ֖בֶר בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד ל֡וֹ חַוֺּת֩ יָאִ֨יר בֶּן⁠־מְנַשֶּׁ֜ה אֲשֶׁ֣ר בַּגִּלְעָ֗ד ל֚וֹ חֶ֤בֶל אַרְגֹּב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּבָּשָׁ֔ן שִׁשִּׁים֙ עָרִ֣ים גְּדֹל֔וֹת חוֹמָ֖ה וּבְרִ֥יחַ נְחֹֽשֶׁת׃

the son of Geber, in Ramoth-gilead; he was in charge of the villages of Jair the son of Manasseh which are in Gilead; and he was in charge of the region of Argob, which is in Bashan, sixty great cities with walls and bronze bars;

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

בַּר גֶבֶר בְּרָמוֹת גִלְעָד דִילֵיהּ כַּפְרָנֵי יָאִיר בַּר מְנַשֶׁה דִי בְגִלְעָד דִילֵיהּ בֵּית פְלַךְ טַרְכוֹנָא דִבְמַתְנָן שִׁתִּין קִרְוִין רַבְרְבָן מַקְפַן שׁוּר רָם דִילְהֶן עַבְּרִין דִנְחָשָׁא.

חבל ארגוב – ממונה היה עליהם לגבות מס המלך, כי משפט המלך יש לגבות יציאותיו מן העם, כמה שנאמר במשפט המלוכה בספר שמואל (שמואל א י׳:כ״ה).

The Argov region. He [Gever's son] was appointed over them to collect the king's tax, because the rules pertaining to the monarchy allow for his expenditures to be collected from the people, as it is stated in the rules pertaining to the monarchy, in the book of Shemuel.⁠¹

1. See Ibid.

לו חבל ארגוב – ממונה היה עליהם לגבות מנת המלך, כי משפט המלוכה יש לגבות יציאתו מעם הארץ כמו שנאמר במשפט המלוכה בספר שמואל (א׳ ח׳:י״א-י״ח).

ובריח נחשת – גלה מה שכתוב בתורה: דלתים ובריח (דברים ג׳:ה׳) כי בריח נחשת ר״ל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

חבל – המחוז תקרא חבל, כי בחבל תחלק נחלה, וכן: מחבל בני יהודה (יהושע י״ט:ט׳).

ארגוב – שם האדם, אשר משל בה מאז, וכן: כל חבל ארגוב (דברים ג׳:ד׳).

חות יאיר – תרגם יונתן: כפרני יאיר.

אשר בגלעד – אשר עמדו בארץ הגלעד.

ששים ערים – בחבל ארגוב היו ששים ערים גדולים וחומה מסביב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

השישי: בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד, לוֹ – אשר היה ממונה על חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר עמדו¹ בַּגִּלְעָד – בארץ הגלעד², לוֹ היה מינוי גם על³ חֶבֶל – מחוז⁴ אַרְגֹּב הנקרא כך על שם ארגוב הוא האדם אשר משל במחוז מאז⁵ אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שם היו⁶ שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת מוקפות חוֹמָה וּסגורות בבְרִיחַ עשוי⁷ נְחֹשֶׁת: ס

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. ראה הסבר בפסוק י׳.

4. מצודת ציון.

5. מצודת ציון.

6. מצודת דוד.

7. רד״ק.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יד) אֲחִינָדָ֥ב בֶּן⁠־עִדֹּ֖א מַחֲנָֽיְמָה׃

Ahinadab the son of Iddo, in Mahanaim;

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

אֲחִינָדָב בַּר עִדוֹא מִדְבֵית מַחְנָיִם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

השביעי: אֲחִינָדָב בֶּן עִדֹּא ממונה מַחֲנָיְמָה:

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(טו) אֲחִימַ֖עַץ בְּנַפְתָּלִ֑י גַּם⁠־ה֗וּא לָקַ֛ח אֶת⁠־בָּשְׂמַ֥ת בַּת⁠־שְׁלֹמֹ֖ה לְאִשָּֽׁה׃

Ahimaaz, in Naphtali; he also took Basemath the daughter of Solomon as a wife;

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

אֲחִימַעַץ בְּשִׁבְטָא דְבֵית נַפְתָּלִי אַף הוּא נְסִיב יַת בָּשְׂמַת בַּת שְׁלֹמֹה לְאִתּוּ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

בשמת – בכמה ספרים הבי״ת בלא מאריך.

בנפתלי – בנחלת נפתלי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

השמיני: אֲחִימַעַץ ממונה בְּנחלת¹ נַפְתָּלִי גַּם הוּא היה חתן המלך שכן לָקַח אֶת בָּשְׂמַת בַּת שְׁלֹמֹה לְאִשָּׁה:

1. מצודת דוד.

תרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(טז) בַּֽעֲנָא֙ בֶּן⁠־חוּשָׁ֔י בְּאָשֵׁ֖ר וּבְעָלֽוֹת׃

Baana the son of Hushai, in Asher and Bealoth;

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

בַּעֲנָא בַּר חוּשָׁי בְּשִׁבְטָא דְאָשֵׁר וּבְעָלוֹת.

באשר ובעלות – בנחלת אשר, ובעלות שהיה מארץ יהודה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ובעלות – והיא היתה מנחלת יהודה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ובעלות – בדרום נחלת יהודה.

התשיעי: בַּעֲנָא בֶּן חוּשָׁי ממונה בְּאָשֵׁר וּבְעָלוֹת מנחלת יהודה¹: ס

1. רד״ק, מצודת דוד.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יז) יְהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן⁠־פָּר֖וּחַ בְּיִשָּׂשכָֽר׃

Jehoshaphat the son of Paruah, in Issachar;

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

יְהוֹשָׁפָט בַּר פָּרוּחַ בְּשִׁבְטָא דְיִשָׂשכָר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

העשירי: יְהוֹשָׁפָט בֶּן פָּרוּחַ ממונה בְּיִשָׂשכָר: ס

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יח) שִׁמְעִ֥י בֶן⁠־אֵלָ֖א בְּבִנְיָמִֽן׃

Shimei the son of Ela, in Benjamin;

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

שִׁמְעִי בַר אֵלָא בְּשִׁבְטָא דְבֵית בִנְיָמִן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

האחד עשר: שִׁמְעִי בֶן אֵלָא ממונה בְּבִנְיָמִן: ס

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יט) גֶּ֥בֶר בֶּן⁠־אֻרִ֖י בְּאֶ֣רֶץ גִּלְעָ֑ד אֶ֜רֶץ סִיח֣וֹן׀ מֶ֣לֶךְ הָאֱמֹרִ֗י וְעֹג֙ מֶ֣לֶךְ הַבָּשָׁ֔ן וּנְצִ֥יב אֶחָ֖ד אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃

Geber the son of Uri, in the land of Gilead, the country of Sihon king of the Amorites and of Og king of Bashan; and one officer that was over all the officers in the land.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

גֶבֶר בַּר אֻרִי בְּאַרְעָא גִלְעָד אַרְעָא סִיחוֹן מַלְכָּא אֱמוֹרָאָה וְעוֹג מַלְכָּא דְמַתְנָן וְאִסְטַרְטִיגָא חָד דִי מְמַנָא בְּאַרְעָא.

ונציב אחד אשר בארץ – ר׳ יהודה ור׳ נחמיה חד אמר ממונה על כלן וחד אמר נגד חדש העבור.

ונציב אחד אשר בארץ – רב ושמואל פליגי, חד אמר: אחד ממונה על כולם, הוא עזריה בן נתן האמור למעלה, וחד אמר: כנגד חודש העיבור (בבלי סנהדרין י״ב.).

And one officer over the land. Rav and Shemuel have differing opinions, one says, one was appointed over all of them, and this was Azaryoh[u] the son of Noson, who was mentioned previously,⁠¹ and one says he was [appointed] for the thirteenth month.⁠²

1. Above v. 5.

2. I.e., the purpose of appointing a thirteenth officer was to take care of the king for the thirteenth month of a leap year. See Bavli Sanhedrin 12a.

ונציב אחד אשר בארץ – רב ושמואל חד אמר ממונה על כולם והוא עזריהו בן נתן האמור למעלה, דכתיב: ועזריהו בן נתן על הניצבים (מלכים א ד׳:ה׳), וחד אמר כנגד חודש העיבור.

ונציב אחד אשר בארץ – בכל הארץ אשר זכר היה נציב אחד ממונה על שנים עשר הנציבים לגבות מכל אחד הכסף לכלכל המלך.

ורבותינו ז״ל: מהם אמרו כמו שפי׳, ומהם אמרו: ונציב אחד לחדש העבור.

ונציב אחד אשר בארץ – שהיה ממונה על כולן, וזהו שכתוב לעיל ועזריהו בן נתן על הנציבים.

ונציב אחד אשר בארץ – יתכן שיהיה שר אחד מושל על אלו השרים יביאם לפרנס המלך וביתו איש חדשו או היה שם נציב אחד לחדש העבור והביאור הראשון יותר נכון ואם היה כן הנה יחוייב שיהיה חלקו מארץ ישראל מעט יותר משלישית חלק אחד משאר השרים שהיו מפרנסין אותו חדש אחד בשנה.

ואמנם אמרו אחרי זכרון הנציבים כלם ונציב אחד אשר בארץ, חלקו בו רב ושמואל במסכת סנהדרין (סנהדרין י״ב.), חד אמר ממונה היה על כלם, והוא עזריהו בן נתן שזכר למעלה, וחד אמר ממונה היה לחדש העבור בלבד. ולפי הפשט אחשוב שהמלך שלמה עשה בדבר המזונות שתי חלוקים, כי הוא סדר לתת מזון מספיק לשלחנו ועבדיו פרשיו וסוסיו השנים עשר נציבים שהיו מביאים המזון הצריך כלו לבית המלך מן הארצות שהיו ממונים עליהם איש חדשו, כדי שהמלך וכל עבדיו לא יאכלו ממזון העיר אשר הוא יושב בה, ולפי שהיה צריך מזון אחר לעוברים ושבים ולבאים אל המלך שלא היו עבדיו ולא היו אוכלים משלו, נצטרך לעשות מזונותם מן הארץ אשר היה המלך יושב עליה, ולזה היה הנציב האחד אשר היה בארץ, שהוא היה ממונה מיד אנשי העיר בבוא המלך שמה כדי שיצוה למכור בשוק המזונות אשר בארץ ויעריך אותם בערך ראוי כפי השנה, והיה זה הנציב מאנשי העיר, לפי שהוא ידע כל אחד מאנשי העיר המזון אשר לו מתבואותיו להכריחו שימכור מהם בשוק, ולכן לא נזכר כאן בשמו לפי שלא היה ממונה מהמלך ולא היה תמיד אדם אחד ידוע בזה המנוי, אבל אנשי העיר היו ממנים אותו מזמן אל זמן, ולפי שלא היה מנויו לתת מזון בבית המלך ולהביאו משאר הארצות כיתר הנציבים כי אם להנהיג מזון הארץ אשר הוא בה שימכרו אותו בערך ראוי בשוק לכל עובר ושב, לכן אמר ונציב אחד אשר בארץ. וגם היום יש בכל ממלכות ארץ אדום המנהג הזה, כי מלבד נציבי המלך ההולכים עמו הממונים על המזונות, הנה עוד ימנה העיר ממונה מתחת ידה ונקרא בלשונם אלמוטאסי״ן:

בארץ גלעד – רוצה לומר: ביתר המקומות, כי על חות יאיר שעמדו בארץ הגלעד, היה נציב אחר.

ארץ סיחון וגו׳ – רצה לומר: גלעד היתה החצי משל סיחון, והחצי משל עוג.

ונציב אחד – רצה לומר: ועוד נציב אחד אשר היה בכל הארץ, ממונה על כולם, והוא עזריה בן נתן האמור למעלה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ונציב אחד אשר בארץ – מקרא קשה. ואני תרגמתיו מוסב אל גבר בן ארי שהיה נציב אחד לבדו בארץ רחבת ידים ההיא, שהיתה מקום מקנה ולא שדי תבואה.

^א

א. בהואיל משה, פרק ד׳ נמשך עד סוף פסוק י״ד של פרק ה׳.

השנים עשר: גֶּבֶר בֶּן אֻרִי ממונה בְּאֶרֶץ גִּלְעָד למעט חות יאיר שם היה ממונה אחר¹, וארץ גלעד היתה חצי על² אֶרֶץ סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי וְחצי על ארץ³ עֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, וּנְצִיב אֶחָד נוסף ממונה על כולם⁴ אֲשֶׁר בָּאָרֶץ והוא עזריה בן נתן⁵:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. רש״י, רלב״ג, רד״ק. ויש מרבותינו שפירשו (סנהדרין יב.) שהיה ממונה על החודש הנוסף בשנה מעוברת, וראה רלב״ג על הסבר זה.

5. מצודת דוד.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כ) יְהוּדָ֤ה וְיִשְׂרָאֵל֙ רַבִּ֔ים כַּח֥וֹל אֲשֶׁר⁠־עַל⁠־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב אֹכְלִ֥ים וְשֹׁתִ֖ים וּשְׂמֵחִֽים׃

Judah and Israel were as many as the sand which is by the sea in multitude, eating and drinking and rejoicing.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל סַגִיאִין כְחָלָא דְעַל יַמָא לִסְגֵי אָכְלִין וְשָׁתָן וְחָדָן.

יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרב – א״ר מנחמא בר חייא הגדול בשם ראב״י נמשלו ישראל כחול מה עסקו של חול הזה אתה חופר בו גומץ בערב ובשחרית אתה מוצא שנתמלאה, כך ישראל מה שנחסרו בימי דוד נתמלאו בימי שלמה.

רמז קעו

דבר אחר ישראל נמשלו בחול ועובדי אלילים בסיד שנאמר והיו עמים משרפות סיד אם אין אתה נותן חול בסיד אינו עומד, כך אם אין ישראל אין עובדי אלילים יכולים לעמוד. אילולא יוסף המצריים היו מתים ברעב. אילולא דניאל חכמי בבל אבודים, מה דרכו של חול מקהה שינים אף ישראל לימות המשיח מכלים את העו״א שנאמר וירד מיעקב והאביד שריד מעיר. ד״א מה דרכו של חול מכניסו לאור ומוציא כלים, כך ישראל נכנסים לאור ויוצאים חיים שדרך משך ועבד נגו עבדוהי די אלהא עילאה פוקו ואתו. ואף לעתיד לבא ישראל נכנסים בגיהנם ויוצאים מתוכו בשלום שנאמר כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך. בעולם הזה נמשלו בעפר מה עפר עשוי דיש לכל באי עולם אף ישראל היו דיש לכל באי עולם כי אבדם מלך אשור וישימם כעפר לדוש. דבר אחר מה עפר הארץ אם אינו אין העולם מתקיים אם אין עפר אין אילנות ואין תבואה, כך אם אין ישראל אין העו״א מתקיימים שנאמר והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. ונמשלו לכוכבים מה כוכבים אינם שולטים אלא בלילה כך ישראל אינם מושלים בתורה אלא בלילה. דבר אחר מה כוכבים חולקים כבוד זה לזה ושלום ביניהם שנאמר עושה שלום במרומיו. כך ישראל חולקים כבוד זה לזה. ומה הכוכבים אחד מהם יכול את כל העולם, כך הצדיקים אליהו ז״ל אמר אם איש אלהים אני תרד אש מן השמים. אברהם נמשל כחמה ויצחק כלבנה ויעקב ככוכבים, לעתיד לבא החמה והלבנה בושים ואין בושה לכוכבים, אברהם ויצחק פניהם מתכרכמין בשביל ישמעאל ובני קטורה ועשו ואלופיו. ויעקב אין לו בושה לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פיניו יחורו כי בראותו ילדיו מעשה ידי שכלם צדיקים כלך יפה רעיתי.

כחול אשר על הים – כמו על שפת הים. והספור הזה ר״ל כי היו מבורכים בימי שלמה בפרי בטנם והיו רבים, וכן בפרי בהמתם ובפרי אדמתם, והיו אוכלים ושותים ושמחים כי לא היה להם פחד מאויב.

אכלים ושתים ושמחים – ולא זכר אם היו עם זה חכמים ועוסקים בתורה ומפלפלים בחכמה, כי אלה היו מעטים כמו שהוא הענין בכל דור, מצורף כי ברוב יכתבו מה שהוא טוב להמון.

וכבר פירש הכתוב צורך הנציב הזה שהיה כמו שפירשתי, באמרו יהודה וישראל רבים כחול אשר על הים לרוב אוכלים ושותים ושמחים.

על הים – על שפת הים.

ב. ועתה יאמר כי היה יכול להגדיל שולחנו ביתר שאת, אם מצד העם המכלכלים אותו שהיו רבים כחול – והיה להם שופע שובע גדול די והותר שכולם אוכלים ושותים ושמחים ובזה לא הכביד עליהם מצדם, שהגם שלפי החשבון שחשב הרי״א היו אוכלים על שולחן המלך ששים אלף אנשים בכל יום, לא יהיה זה למעמסה אל עם רב כחול, אשר לא חסר להם כל טוב, לכלכל כמספר הזה.

יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל היו מבורכים בפרי בטנם ובפרי בהמתם ולכן היו¹ רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שפת² הַיָּם לָרֹב ועדיין היה שפע לכולם³ כיוון שהיו מבורכים בפרי אדמתם והיו⁴ אֹכְלִים וְשֹׁתִים בשפע וּשְׂמֵחִים כי לא היה להם פחד מאויב⁵:

1. רד״ק.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם. ובמדרש, א״ר מנחמיא בר חייא הגדול בשם ראב״י, נמשלו ישראל כחול, מה עסקו של חול הזה אתה חופר בו גומץ בערב ובשחרית אתה מוצא שנתמלאה, כך ישראל מה שנחסרו בימי דוד נתמלאו בימי שלמה, דבר אחר ישראל נמשלו בחול ועובדי אלילים בסיד שנאמר (ישעיהו לג-יב) ״וְהָיוּ עַמִּים מִשְׂרְפוֹת שִׂיד״, אם אין אתה נותן חול בסיד אינו עומד, כך אם אין ישראל אין עובדי אלילים יכולים לעמוד, אילולא יוסף המצריים היו מתים ברעב, אילולא דניאל חכמי בבל אבודים, ילקוט שמעוני.

4. רד״ק.

5. רד״ק.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

Melakhim I 4, Targum Yonatan Melakhim I 4, Yalkut Shimoni Melakhim I 4, Rashi Melakhim I 4 – The Metsudah Tanach Series (Lakewood, NJ) (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Melakhim I 4, Radak Melakhim I 4, Rid Melakhim I 4, R. Yosef ibn Kaspi Melakhim I 4, Ralbag Melakhim I 4, Ralbag Toalot Melakhim I 4, Abarbanel Melakhim I 4, Minchat Shai Melakhim I 4, Metzudat Zion Melakhim I 4, Metzudat David Melakhim I 4, Malbim Melakhim I 4, Hoil Moshe Melakhim I 4, Mikraot Sheluvot Melakhim I 4

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון